אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַדִּימוּעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְטַלְטְלִין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן דְּאָמַר. מְטַלְטְלִין. בִּמְדוּמַע בִּתְרוּמָה טְהוֹרָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין. בִּתְרוּמָה טְמֵיאָה. 84b וּבְאוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת לֹא. מָאן תַּנָּא. מְטַלְטְלִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. סְאָה שֶׁנָּֽפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלָת.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני מטלטלין את הדימוע. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמע הכל מטלטלין אותו בשבת ואיכא דתני אין מטלטלין:
בתרומה טהורה. שנפלה לפחות ממאה חולין דחזיא לכהן כדין דמוע שנמכרת הכל לכהן חוץ מדמי אותה סאה. ומאן דאמר אין מטלטלין בתרומה טמאה שדמעה את החולין ואינה עומדת אלא להסקה ולא חזיא בשבת ולא פליגי הני ברייתות:
ובאותו שיש בו כדי להעלות. כלומר וכן נמי מצינו דאף תרומה טמאה מטלטלין והיינו דוקא שיש בו כדי להעלות כגון שנפלה למאה חולין טהורין דאותה מטלטלין אגב החולין כדלקמן. אבל אם אין בה כדי להעלות שנפלה לפחות ממאה לא משום דהוי מדומע ע''י תרומה טמאה:
מאן תנא מטלטלין רבי אליעזר. לאו אדימוע קאי. דהא מילתיה דר''א לאו בדימוע היא אלא על מתני' דריש פ' נוטל קאי ואיידי דאיירי הכא בטילטול דימוע מייתי לה הכא כדאמרן. וכן אגב האי דלקמן. ובתרומה טמאה איירי דתנינן בפ' נוטל מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין וקאמר דמאן תנא מטלטלין הטמאה עם החולין ר''א היא דתנינן בפ''ה דתרומות בהלכה ב' סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין. והאי סאה עולה באחד ומאה. ר''א אומר תרום ותשרף כשתעלה הסאה צריך לשורפה שאני אומר אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה והרי היא תרומה טמאה כמו שהיתה ואינה ראויה אלא לשריפה והשתא הא דתנינן מטלטלין הטמאה עם החולין לר''א היא דתנינן לה דלדידיה אכתי שם תרומה טמאה עלה ומטלטל הכל אגב החולין דאלו לרבנן דפליגי עליה התם דלא אמרינן אותה שנפלה הוא שעלתה ותעלה ותאכל נקודים או קליות. א''כ לא מיתוקמא הך דקתני מטלטלין הטמאה עם החולין דאי לפחות ממאה חולין נפלה הוה לה כולה מדומע ע''י תרומה טמאה ואין מטלטלין כדלעיל ואי למאה נפלה א''כ אין שם תרומה טמאה עלה:
אָמַר רִבִּי זְעִירָה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר. עוֹלִין הָיִינוּ עִם רִבִּי לְחַמַּת גָּדֵר וְהָיָה אוֹמֵר לָנוּ. בָּחֲרוּ לָכֶם חֲלָקֵי אֲבָנִים וְאַתֶּם מוּתָּרִין לְטַלְטְלָם לְמָחָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא כְכִסֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי שנייא היא הכא. במתני' שהוא בכוסא וזהו חבילה ודוגמתו לעיל סוף פ' כלל גדול בהוצאת כיס קטן וכדפרישית שם ואין ראוי לישיבה ולכ''ע עד שיתקינן לכך:
גמ' אמר ר' זעירא לא אתיא. מתני' דקתני ואם לאו אין מטלטלין אותן ואע''פ שהן ראויין לישב עליהן ומפני שלא התקינן לכך א''כ לא אתיא אלא כר' חנינא וכו' כדאמר לעיל בפ' במה טומנין בהלכה ב' דצריך שייחדנו לכך מע''ש. וה''נ מהאי טעמא אין מטלטלין אותן כדאמרן:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל לָעוֹרְבִים׃ מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם בְּשֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאֵין אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאֵין אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק. רַבָּנִן אָֽמְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּמִי שֶׁאוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. לפלוגתייהו. אלא כי אנן קיימין וכו'. דרבנן סברי הואיל ואין אותו המין מצוי בשוק לשאר כל האדם אע''פ שיש לזה כמי שאין לו דהרי לא שכיחי ורשב''ג ס''ל בתר דידיה אזלינן וה''ז כמי שהן ג''כ בשוק:
תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל יוֹנִים. וְאֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל צְבָאִים. וְאֶת הַזְּכוּכִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל נָעֲמִיּוֹת. אָמַר רִבִּי נָתָן. אִם כֵּן יְטַלְטְלוּ הַזְּמוֹרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַפִּילִין אוֹכְלִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
תני בתוספא פט''ו מטלטלין החרדל וכו':
נעמיות. בנות היענה:
תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. הָדָא אָֽמְרָה. טֵבֵל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו. תְּנַּי. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה. נוֹתֵן עֵינָיו בְּמִקְצָתוֹ וְאוֹכֵל הַשְּׁאָר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני מטלטלין אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. ובשהתנה מע''ש מיירי וכדלעיל דאי בתרומה טמאה בעלמא הא אנן תנן הטמאה עם הטהורה או עם החולין בדווקא:
א''ר זעירא הדא אמרה וכו'. ואמתני' דדמאי קאי וכלומר דממתני' שמעינן כן שהרי כשאומר שאני עתיד להפריש למחר אכתי טבל היא אלא משום שיש עליו תנאי מטלטלו בשבת להפריש למחר דהא מטלטלו כשמפריש ממנו:
כיצד הוא עושה. לאותו טבל של תנאי נותן עיניו במקצתו במה שאמר להפריש למתר וסומך על זה לתרומה ולמעשר ואוכל את השאר:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה לְמָחָר. וְאֵין אָדָם עוֹמֵד בַּשַּׁבָּת וְאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה לְמָחָר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אוֹמֵר. אֵין אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה לְמָחָר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָגִין טְבוּל יוֹם וּמִילְאָהוּ מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טֵבֵל. אִם אָמַר. הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה לְמָחָר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה לְמָחָר. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עֵירוּב. לֹא אָמַר כְּלוּם. פָּתַר לָהּ לְשֶׁעָבַר. ןְהָתַנֵּי. רִבִּי חִייָה אוֹמֵר. אִית לָךְ מֵימַר לְשֶׁעָבַר. חָזַר בּוֹ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מֵהָדָא. 85a מַאי כְדוֹן. מִכְּבָר לִכְשֶׁאַפְרִישֶׁנָּהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְהוֹרָה. מִכְּבָר לְשֶׁאוֹכְלֶינָּהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְמֵיאָה. מִכְּבָר לְשֶׁאַנִּיחֶינָּהּ בְּזָוִית.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי כדון. השתא מפרש לה כלומר והיאך הוא מתנה כשאינו רוצה לקרות לה שם תרומה עד למחר:
מכבר לכשאפרישנה. כלו' מעכשיו ולכשאפרישנ' תהא עליה שם תרומה למפרע:
הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה. וראויה היא לאכילה בשבת לכהן ועל כרחך צריך הוא שיפריש מקודם השבת והאיך יתנהג בשאינו רוצה לקרות לה שם תרומה עכשיו:
מכבר לכשאוכלנה. אם טהורה היא יאמר כך מעכשיו ולכשאוכלנה אם כהן הוא או שיאמר ולכשיאכל הכהן תחול עליה שם תרומה:
הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה. כגון שנטמא הטבל והתרומה תהיה טמאה ואינה ראויה לאכילה ולשריפה היא עומדת והאיך יאמר בה:
מכבר. מעכשיו ולכשאניחנה בקרן זוית כדי ליתנה לכהן לשורפה אחר השבת תחול עליה שם תרומה ובשביל לתקן הטבל קורא לה שם דחולין טמאין חזו ליה:
חזר בו רבי יוסי בר' בון מהדא. כשהקשו לו מהדא דר' חייה חזר בו ממה שאמר בתחלה:
והתני ר' חייה. בברייתא אומר הוא ה''ז תרומת מעשר משתחשך. אית לך מימר לשעבר בתמיה שהרי אומר לכתחלה קאמר:
פתר לה לשעבר. כלומר דהתם בדיעבד הוא דמיירי אם אמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך אבל לכתחלה לא:
ואם אמר הרי זה עירוב לא אמר כלום. דבעינן בעירוב סעודה הראוי מבעוד יום וליכא שאפי' לכהן אינה ראויה עד לאחר הערב שמש שמעינן מיהת שיכול הוא להתנות מע''ש שלא תהא תרומה עד השבת וקשיא לרבי יוסי בר' בון:
מתני' פליגא על רבי יוסי בר' בון. דתנינן בפ''ג דטבול יום לגין שהוא טבול יום שנטמא וטבלו אותו היום ומלאוהו מן החבית שיש בו מעשר טבל שטבול הוא לתרומת מעשר שלא ניטלה ממנו ואמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך ה''ז תרומה למחר וכלומר שהתנה שלא תהא תרומת מעשר עד שתחשך ומשום שאם תחול עליה קודם שתחשך נפסלת היא בכלי זה שהוא טבול יום והלכך דבריו קיימים:
ר' יוסי בר בון פליג שאפי' מע''ש אין לו לקרות לה שם תרומה למחר מכיון שאין יכול להפרישה בשבת והאי מתני' דדמאי דקתני התם דקורא שם מע''ש מה שאני עתיד להפריש למחר שאני התם שא''א לו בענין אחר שהרי הוא בביהמ''ד או בשדה ואין לו פנאי לתקן אבל בעלמא סבירא ליה דאסור לכתחלה לקרות שם מע''ש שתהא תרומה בשבת:
ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זה תרומה למחר. שאע''פ שאינה מפרישה בשבת מ''מ אפי' קריאת שם אסור מכיון שאינה ראויה להפריש בשבת:
אדם עומד מע''ש ואומר הרי זו תרומה למחר. כלומר דאשמועינן שיכול להתנות ולקרוא לה שם ושלא תהא חלה עליה תרומה אלא למחר בשבת ולא מקודם:
א''ר אלעזר עומד אדם מע''ש וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ה' על המתני' היו לו תאנים של טבל והוא בבית המדרש או בשדה וכו' וגי' דהכא עיקרית כדפרישית שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source